מה עלי לעשות עכשיו?

קודם כל, מגיעה לך טפיחה על השכם על כך שנקטת בצעד הראשון בלימוד הבעיה ובקריאה שלך עכשיו. דבר שני, זכור/י שדיסוציאציה ניתנת לטיפול.
רצוי ללמוד כמה שאפשר על דיסוציאציה. מידע על תופעה זו יכול לבוא ממטפלים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, יועצים בבית-הספר, ופסיכיאטרים. אם המטפל או הרופא שעובד איתך אינו מבין בתחום הדיסוציאציה ואינו מעוניין ללמוד על דיסוציאציה, יתכן שכדאי לך למצוא מטפל או רופא חדש.
ניתן למצוא רשימת שמות של בעלי-מקצוע ישראליים העובדים בתחום הדיסוציאציה ברשימת החברים של טראומה ודיסוציאציה ישראל (ט.ד.י.). יש לדעת שט.ד.י. הנו ארגון מקצועי ולא גוף שבודק ומוודא את המיומנות המוצהרות של חבריו. לפיכך, חברות מקצועית אינה מבטיחה מיומנות, אבל היא מצביעה על עניין בתחום הטראומה והדיסוציאציה.

להלן מספר שאלות שאולי כדאי לשאול כשוקלים אם לעבוד עם מטפל חדש:

מה מבין המטפל לגבי המשמעות של הדיסוציאציה אצל ילדך?

זכור, לא כל הילדים שמראים דיסוציאציה סובלים מהפרעה דיסוציאטיבית. דיסוציאציה מתבטאת בחסימה של רגשות, תחושות גופניות, התנהגויות, או מידע, תפקידה של חסימה זו הוא לסייע ביצירת הרגשה בטוחה יותר כשמשהו מפחיד קורה. זה דומה להסתתרות במקום במוחך שמרגיש בטוח תוך כדי ההישרדות של המצב המסוכן בחוץ.

כיצד מזהים דיסוציאציה בילד?
פנו לרשימת השינויים בהתנהגות, רגשות, חשיבה, ותחושות גופניות שדיברנו עליהם בשאלה מס' 3.

למה זקוק ילד דיסוציאיטיבי כדי להשתפר?
פנו לתשובה לשאלה מס' 7.

מהו הניסיון והידע המקצועי שיש למטפל בנושא טראומה ודיסוציאציה?
ידע יכול לבוא מקריאה, סדנאות מקצועיות, כנסים, קבוצות למידה, קורסים אוניברסיטאיים ואלה המוצעים דרך
החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה,
החברה האירופאית לטראומה ודיסוציאציה
וטראומה ודיסוציאציה ישראל (ט.ד.י.).

אבחון מקיף וזהיר, ובעקבותיו, טיפול לילדך יהיו חשובים ביותר.
כיצד המטפל ישתף אותך בטיפול?
המטפל יעזור לך ל:
:: להבין דיסוציאציה ולזהות מתי היא מתרחשת וללמוד דרכים לדבר עם ילדך בזמנים אלה. · לפתח תחושה של יותר ביטחון עבור הילד בבית.

:: לזהות את הגורמים המעוררים את התגובות הדיסוציאטיביות (טריגרים) וכיצד להפחית אותם. טריגר הוא גירוי בהתנסותו העכשווית של הילד שדומה באיזו שהיא צורה למצב שנחווה בזמן הטראומה (למשל, עשן סיגריה אם מי שפגע בילד עישן, או ריח של אלכוהול אם האדם הפוגע השתמש באלכוהול). טריגרים מעוררים את פחדי הילד והילד עשוי להגיב להם בדיוק כמו שהגיב בזמן הטראומה עצמה.

:: להיות מודע יותר לצדדים (הפצלים) השונים של ילדך.

:: ללמוד מילה או תנועה שתסייע לך 'להחזיר את הילד להווה' כשדיסוציאציה מתחילה לקרות.

:: ללמוד דרכים ספציפיות שתעזורנה לילדך לקחת אחריות לכל התנהגויותיו ולעודד תחושה של עצמי משולב ולא מפוצל.

המטפל יעבוד עם ילדך באופן פרטני כדי להבין את התגובות הדיסוציאטיביות שלו ולהפחיתן, לעבד טראומות מהעבר, ולעודד אינטגרציה (שילוב) של ההתנסויות ותחושת העצמי.

את/ה עשוי למצוא שהתנהגות ילדך מעוררות בך תגובות חזקות או מזכירה לך אירועים קשים שאתה עצמך חווית בעבר. אם זה קורה, יהיה כדאי שתקבל/י קצת טיפול עבור עצמך. רצוי (אם אפשר) שתפגוש מטפל אחר מזה של ילדך. אבל שוב, חשוב שזה יהיה מישהו שמכיר דיסוציאציה ויודע מהי. דבר נוסף שיכול לעזור הוא להשיג לך עזרה בטיפול בילדך כדי שיהיה לך קצת זמן לעצמך. גם אתה וגם ילדך תסתדרו טוב יותר אם יהיה לכם מעט זמן שבו אינכם ביחד.

כשאת/ה מבלה עם ילדך, מומלץ שתמיד תתייחס/י לילדך בשלמותו - כאל הילד הכולל ולא לעודד את ההתפצלות של זהותו. הכר/י ברגשותיו ומחשבותיו השונים של ילדך, אפילו אם הם נראים לך קיצוניים. את/ה יכול/ה אולי לשאול את ילדך מהיכן באים רגשות ומחשבות אלה ואז רצוי לשוחח עם ילדך על דרכים מתאימות לבטא רגשות אלה. את/ה יכול/ה גם לשאול מה גרם לו (מה היה הטריגר) להגיב כך ומה יכול לעזור לו.

הדבר החשוב ביותר להחלמת הילד הוא שכהורים תהיו אוהבים, מבינים, ועקביים בדרכי התגובה לילדך (אפילו אם תגובותיו והתנהגויותיו אינם מובנים לכם). יחד עם זאת, חשוב שיהיו חוקים מתאימים להתנהגות המצופה מהילד ותוצאות להתנהגויות שליליות.

ביטחון לילדך הוא בדרגת חשיבות עליונה! תרצו לבדוק כל סביבה שבה הילד מבלה זמן (בית, בית-ספר, גן, חוגים) כדי לבדוק אם משהו איננו בטוח או מרגיש לא בטוח לילד. הזכר לילד שזו האחריות שלך, לא שלו, לתקן דברים שאינם מרגישים בטוחים. תמיד הקשיבו לילד והראו לו שאתם מעריכים את זה כשהוא מדבר עמכם על עולמו.

ישנם מספר ספרים ומאמרים באנגלית שעשויים להיות לכם לעזר:
The Dissociative Child: Diagnosis, Treatment and Management edited by Joyanna Silberg (Sidran Press, 1998) contains several chapters of interest to parents This is available as an electronic book from Sidran Press.

Dissociative Children: Bridging the Inner and Outer Worlds by Lynda Shirar (Norton, 1996) is written for therapists but has several chapters at the beginning which would be helpful for parents.

Techniques and Issues in Abuse-Focused Therapy with Children & Adolescents: Addressing the Internal Trauma by Sandra Wieland (Sage, 1998) has a chapter that would be helpful for parents.

Stolbach, B.C. (2005). Psychotherapy of a dissociative 8-year-old boy burned at age 3. Psychiatric Annals, 35(8), pp 685-694.

Attaching in Adoption: Practical Tools for Today's Parents by Deborah Gray (Perspectives Press, 2002) has several references to dissociation and many ideas for parenting scared children.

Two DVDs that are technical but could be helpful are Identifying and Responding to Childhood Trauma in Ages 0-5 Years Old and Identifying and Responding to Childhood Trauma in Ages 6 to Adolescence by Bruce Perry. Magna Systems, Inc. 2002.

Two DVD sets that are more practical for parents (and teachers) are: Understanding the Traumatized Child, Parenting the Traumatized Child and Teaching the Traumatized Child. (Cavalcade Productions, 2004)