שאלות נפוצות

מהי השכיחות של ההפרעות הדיסוציאטיביות?

ישנם מחקרים המראים שאבחנות דיסוציאטיביות מופיעות בקרב 2-3% מהאוכלוסייה. מחקרים אחרים אומדים את שכיחות
ההפרעות הדיסוציאטיביות ב 10% של האוכלוסייה (e.g., Loewenstein, 1994).
דיסוציאציה יכולה להופיע כמצב חריף (אקוטי) או כרוני. במצב חריף, מיד לאחר טראומה, השכיחות של תופעות דיסוציאטיביות
הינה גבוהה ביותר. אירועים טראומטיים חושפים 73% מהאנשים להתנסות במצבים דיסוציאטיבים המתמשכים לאורך שעות,
ימים, או שבועות. אצל מרבית האנשים התופעה תעלם מעצמה תוך שבועות ספורים מרגע התרחשות הטראומה
International Society for the Study of Dissociation, 2002; Martinez-Toboas & Guillermo, 2000; Saxe, van der Kolk, Berkowitz, Chinman, Hall, Lieberg & Schwartz, 1993).
חישובי שכיחויות נחקרו באופן נפרד לכל אחד מסוגי ההפרעות הדיסוציאטיביות.

אמנזיה דיסוציאטיבית:
השכיחות של אמנזיה דיסוציאטיבית לא הוכחה באופן אמפירי (Maldonado et al., 2002; Putnam, 1985).
פוגה דיסוציאטיבית:
שכיחות של 0.2% באוכלוסיה הכללית. השכיחות נחשבת גבוהה יותר במשך תקופות של דחק קיצוני
.(American Psychiatric Association, 2000; Maldonado et al., 2002
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי אישיות):
שכיחות של 0.1% ל 1% באוכלוסיה הרגילה. מחקרים מצביעים על שכיחות
של 0.5% ל 1% באוכלוסיות פסיכיאטריות (Coons, 1989; (Maldonado et al., 2002).
הפרעת דפרסונליזציה:
שכיחות מדויקת לא ידועה. ישנם חוקרים שמציעים שהפרעת דפרסונליזציה הינה ההפרעה הפסיכיאטרית
השלישית בשכיחותה לאחר דיכאון וחרדה (Maldonado et al., 2002; Guralnik et al., 2001).