שאלות נפוצות
מה ההבדל בין זהות מבולבלת לבין שינויים אישיותיים?
בלבול הוא תחושה שבה האדם מבולבל לגבי מי הוא. דוגמא של בלבול בזהות יכולה להיות כשהאדם מוצא את עצמו מתרגש
ונמשך לפעילות (כמו נהיגה מסוכנת או שימוש בסמים) שבדרך כלל שנואה עליו ונתפסת בעיניו כשלילית. אדם שחווה שינוי
באישיות עלול לחוש אשם על כך שנהג באופן שונה כל כך ממהות ה"עצמי" . שינויים אלה יכולים להופיע באופן מאד מפתיע
ולכן עלולים לבלבל ולהקשות גם על המטפל. המטופל משתנה לפתע לאישיות אחרת, הופך למבולבל, ויכול להתקיף את המטפל
בשאלות: כגון "מי אתה בכלל ומה אני עושה פה?!". בנוסף לשינויים שהוזכרו , המטופל יכול להרגיש עיוותים בתפישת הזמן,
המקום והמצב. לדוגמא, במהלך התקופה הראשונית לגילוי התחושה של שינוי באישיות, המטופל יכול בטעות להאמין שהוא
בן חמש, ונמצא בבית ילדותו ולא במשרדו של המטפל. הוא יכול לחוש לפתע כי אדם שאינו בין החיים עומד להופיע בעוד שנייה ולהפחיד אותו
(Fine, 1999; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg, 1995).
לרוב, שינויי האישיות הם עדינים יותר ובאים לידי ביטוי בשינויים בקול, באוצר המילים, או בהגיית המילים. שינויים אלו
יכולים להופיע במקביל לשינויים בתפישת העולם. למשל, תוך כדי שיחה על פחד, המטופל יכול פתאום להרגיש צעיר, פגיע,
ומפוחד ולעבור במפתיע להרגשה של עוינות וחוסר אכפתיות.
למרות שהמטופל לא יטען שהוא מישהו אחר או בעל שם שונה, הוא יכול להרגיש מבולבל לגבי רגשותיו ותפישותיו,
ועלול להתקשות לזכור מה אמר רק לפני שנייה. ייתכן שמטופל יוכל לאשר את התחושה של שינוי אישיות, אבל במרבית
הפעמים, האדם שמגיע לטיפולאיננו מודע להימצאותם של חלקי אישיות מנותקים (דיסוציאטיבים) בתוכו.
חשד לשינויים באישיות יכול להתאמת על ידי איתור ודאי של התקפי אמנזיה (שכחה) להתנהגות ושינויים ברורים ברגש
ובדיבור,באופי ובשפת-גוף וכן באיכות הקשר עם המטפל. תפקיד המטפל הוא לסייע בעדינות למטופל לשפר את המודעות
לשינויים הללו ולהקשרים שבהם הם מופיעים.
(e.g., Fine, 1999; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg, 1995).
ונמשך לפעילות (כמו נהיגה מסוכנת או שימוש בסמים) שבדרך כלל שנואה עליו ונתפסת בעיניו כשלילית. אדם שחווה שינוי
באישיות עלול לחוש אשם על כך שנהג באופן שונה כל כך ממהות ה"עצמי" . שינויים אלה יכולים להופיע באופן מאד מפתיע
ולכן עלולים לבלבל ולהקשות גם על המטפל. המטופל משתנה לפתע לאישיות אחרת, הופך למבולבל, ויכול להתקיף את המטפל
בשאלות: כגון "מי אתה בכלל ומה אני עושה פה?!". בנוסף לשינויים שהוזכרו , המטופל יכול להרגיש עיוותים בתפישת הזמן,
המקום והמצב. לדוגמא, במהלך התקופה הראשונית לגילוי התחושה של שינוי באישיות, המטופל יכול בטעות להאמין שהוא
בן חמש, ונמצא בבית ילדותו ולא במשרדו של המטפל. הוא יכול לחוש לפתע כי אדם שאינו בין החיים עומד להופיע בעוד שנייה ולהפחיד אותו
(Fine, 1999; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg, 1995).
לרוב, שינויי האישיות הם עדינים יותר ובאים לידי ביטוי בשינויים בקול, באוצר המילים, או בהגיית המילים. שינויים אלו
יכולים להופיע במקביל לשינויים בתפישת העולם. למשל, תוך כדי שיחה על פחד, המטופל יכול פתאום להרגיש צעיר, פגיע,
ומפוחד ולעבור במפתיע להרגשה של עוינות וחוסר אכפתיות.
למרות שהמטופל לא יטען שהוא מישהו אחר או בעל שם שונה, הוא יכול להרגיש מבולבל לגבי רגשותיו ותפישותיו,
ועלול להתקשות לזכור מה אמר רק לפני שנייה. ייתכן שמטופל יוכל לאשר את התחושה של שינוי אישיות, אבל במרבית
הפעמים, האדם שמגיע לטיפולאיננו מודע להימצאותם של חלקי אישיות מנותקים (דיסוציאטיבים) בתוכו.
חשד לשינויים באישיות יכול להתאמת על ידי איתור ודאי של התקפי אמנזיה (שכחה) להתנהגות ושינויים ברורים ברגש
ובדיבור,באופי ובשפת-גוף וכן באיכות הקשר עם המטפל. תפקיד המטפל הוא לסייע בעדינות למטופל לשפר את המודעות
לשינויים הללו ולהקשרים שבהם הם מופיעים.
(e.g., Fine, 1999; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg, 1995).
