שאלות נפוצות
מהם הטיפולים הספציפיים בהפרעות דיסוציאטיביות?
| טיפול ספציפי להפרעות דיסוציאטיביות להמלצות יותר מפורטות לטיפול במבוגרים מומלץ לעיין באתר הבא. עבור קווי הנחיה לטיפול בילדים ובנוער דיסציאטיביים גשו לאתר הזה. אמנזיה דיסוציאטיבית מחקרים אמפיריים שנועדו לבדוק את הטיפול בהפרעת אמנזיה דיסוציאטיבית אינם קיימים. המידע העכשווי שבו נדון בקצרה מבוסס על מקרים טיפוליים בלבד. לפני תחילת הטיפול, חיוני לברר שהאמנזיה הינה דיסוציאטיבית במקורה, זאת אומרת שסיבות נוירולוגיות ו\או רפואיות חייבות להישלל. מטופלים עם אמנזיה אקוטית עוברים בדרך כלל טיפול אגרסיבי יותר לעומת מטופלים עם אמנזיה כרונית. (Maldonado et al., 2002) . אמנזיה חריפה (אקוטית) אצל מטופלים עם אמנזיה חריפה יש צורך לספק אוירה טיפולית בטוחה (Maldonado et al., 2002) . למעשה, חוקרים הראו שלעיתים אפילו הסרה של הגירוי המאיים וסיפוק סביבה בטוחה תאפשר שליפה ספונטאנית של הזיכרון (e.g., Kennedy & Neville, 1957) . ניתן להשתמש בברביטורטים על מנת לסייע תרופתית במהלך הראיון. התרופות השכיחות ביותר הם סודיום אמוברביטול וסודיום פנטוברביטול. מחקרים אמפיריים על יעילות היפנוזה לטיפול בשכחון דיסוציאטיבי אינם קיימים, אך היפנוזה עדיין נחשבת ליעילה בשליפת זיכרונות דיסוציאטיביים מודחקים (Maldonado et al., 2002) לאחר שהאמנזיה הוסרה, חשוב לבדוק ולזהות את האירועים שגרמו לה. חשוב שהמטפל יחזק את השימוש במנגנונים תפקודיים יעילים ויסייע למטופל להפחית את השימוש בדיסוציאציה כמנגנון ההתמודדות העיקרי (Maldonado et al., 2002). אמנזיה כרונית שימוש בתרופות לטיפול באמנזיה כרונית איננו מומלץ. היפנוזה יכולה לעזור בהנגשה ובעיבוד של זיכרונות טראומטיים בקצב נוח למטופל. מטרת הטיפול הינה אינטגרציה של המידע הדיסוציאטיבי אל תוך ההכרה המודעת. טיפול שכחון דיסוציאטיבי כרוני הוא בדרך כלל ארוך-טווח (Maldonado et al., 2002). פוגה דיסוציאטיבית עד היום אין מחקרים אמפיריים בנוגע לפוגה דיסוציאטיבית. כל המידע הקיים נלקח ממקרים טיפוליים ונדון בו בקצרה. סביבה טיפולית בטוחה, ברית טיפולית איתנה, איתור הזהות העצמית, זיהוי הגירויים שקשורים לתחילת הפוגה הדיסוציאטיבית, עיבוד מחדש של טראומה ואינטגרציה של הטראומה לתוך המציאות הקיימת הינם מרכיבים חיוניים של הטיפול בהפרעה. ראיונות בעזרת תרופות ו/או שימוש בהיפנוזה עשויים גם הם לעזור. חשוב להתחיל בטיפול כמה שיותר מהר לאחר הפוגה. (Maldonado et al., 2002). הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי אישיות) טיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי אישיות) כולל, בדרך כלל, את המרכיבים הבאים: ברית טיפולית חזקה, סביבה טיפולית בטוחה, גבולות טיפוליים מתאימים, פיתוח של חוזים למניעת פגיעה של המטופל בעצמו ו/או באחרים, הבנה של מבני האישיות, עיבוד חומר טראומטי ודיסוציאטיבי, פיתוח הגנות פסיכולוגיות בוגרות יותר, ואינטגרציה של חלקי האישיות. ניתן למצוא כללים לטיפול במבוגרים וילדים דיסוציאטיביים באתר של הארגון העולמי למחקר דיסוציאציה. חשוב לציין כי אינטגרציה של זיכרונות טראומטיים הינה אספקט חיוני של הטיפול . (Fine, 1999; Kluft, 1999; Lazrove & Fine, 1996; Maldonado et al., 2002). היפנוזה יכולה לסייע למטופל על ידי כך שתאפשר לו לשלוט על האירועים הדיסוציאטיבים ועל האינטגרציה של הזיכרונות (Fine & Berkowitz, 2001; Maldonado et al., 2002). טיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית הינו בדרך כלל ממושך ומרובה אתגרים. הסיכוי להבראה ספונטאנית (ללא טיפול ספציפי מיומן) כמעט אפסי (Kluft, 1985b, 1999). מחקרים הראו שטיפול קוגניטיבי- התנהגותי בהפרעת זהות דיסוציאטיבית יכול לעזור .(Fine, 1999; Maldonado et al., 2002) טיפול בשוק חשמלי איננו מומלץ בדרך כלל .(Maldonado et al., 2002) Eye-Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) טכניקה זו יכולה בהחלט לסייע לטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית אבל, צריכה להיעשות בזהירות רבה. זו שיטת טיפול פסיכולוגית חדשה אשר נועדה לזרז עיבוד מידע ולעזור באינטגרציה של זיכרונות טראומטיים מפורקים . (Fine & Berkowitz, 2001; Lazrove & Fine, 1996) הפרעת דפרסונליזציה בדומה להפרעות הדיסוציאטיביות האחרות, מחקרים מבוקרים של טיפול בהפרעת דפרסונליזציה אינם קיימים. הטיפול הנפשי היעיל כולל מודלים טיפוליים מגוונים כגון, גישות קוגניטיביות והתנהגותיות, פסיכואנליזה וטיפול בתרופות פסיכיאטריות (as cited in Maldonado et al., 2002; Simeon et al., 2001). דיווחי התוצאות הקליניות של טיפולים בהפרעה אינן עקביות. המחסור במחקרים טיפוליים אמפיריים לטיפול בהפרעת דפרסונליזציה משפיע קשות על הבנת הטיפול בהפרעות דיסוציאטיביות אחרות בגלל שדפרסונליזציה מרכיב שכיח של הפרעות אלה (Simeon et al., 2001). הפרעת דפרסונליזציה תוארה כעמידה מול התערבויות תרופתיות ופסיכוטרפויטיות (Guralnik et al., 2001) . מקורות American Psychiatric Association (2000).Diagnostic and statistical manual of mental disorders. Washington, D.C.: Author
Anderson, C. L., & Alexander, P. C. (1996). The relationship between attachment and dissociation in adult survivors of incest. Psychiatry: Interpersonal & Biological Processes, 59(3), 240-254 Blizard, R. A. (1997). The origins of Dissociative Identity Disorder from an object relations and attachment theory perspective. Dissociation: Progress in the Dissociative Disorders, 10(4), 223-229 Blizard, R. A. (2003). Disorganized attachment, development of dissociated self states, and a relational approach to treatment. Journal of Trauma and Dissociation, 4(3), 27-50 Coons, P. M. (1984). The differential diagnosis of multiple personality: A comprehensive review. Psychiatric Clinics of North America, 7, 51-65. Coons, P. M., Bowman, E. S., & Milstein, V. (1988). Multiple personality disorder: A clinical investigation of 50 cases. Journal of Nervous and Mental Disease, 17, 519-527 Dixon, J. C. (1963). Depersonalization phenomena in a sample population of college students. British Journal of Psychiatry, 109, 371-375 Dell, P. F. (2001). Why the diagnostic criteria for dissociative identity disorder should be changed. Journal of Trauma and Dissociation, 2(1), 7-37 Fine, C. G. (1999). The tactical-integration model for the treatment of Dissociative Identity Disorder and allied dissociative disorders. American Journal of Psychotherapy, 53(3), 361-376 Fine, C. G. & Berkowitz, A. S. (2001). The wreathing protocol: The imbrication of hypnosis and EMDR in the treatment of Dissociative Identity Disorder and other dissociative responses. American Journal of Clinical Hypnosis, 43 (3-4), 275-290 Frey, R. J. (2001). Dissociative disorders. In The Gale Encyclopedia of Medicine, 2nd Edition (5 Vol.). Farmington Hills, MI: Gale Group Guralnik, O., Schmeidler, J., & Simeon, D. (2000). Feeling unreal: Cognitive processes in depersonalization. American Journal of Psychiatry, 157(1), 103-109 International Society for the Study of Dissociation (2002). Understanding dissociation: A videofilm. Jacobs, J. R., & Bovasso, G. B. (1992). Toward the clarification of the construct of depersonalization and its association with affective and cognitive dysfunctions. Journal of Personality Assessment, 59(2), 352-365 Kennedy, R. B., & Neville, J. (1957). Sudden loss of memory. British Journal of Medicine, 2, 428-433. Kisiel, C. L., & Lyons, J. S. (2001). Dissociation as a mediator of psychopathology among sexually abused children and adolescents. American Journal of Psychiatry, 158, 1034 Kluft, R. P. (1985b). The natural history of multiple personality disorder: In R. P. Kluft (Ed.), Childhood antecedents of multiple personality (pp. 197-238) Kluft, R. P. (1999). An overview of the psychotherapy of Dissociative Identity Disorder. American Journal of Psychotherapy, 53(3), 289-319 Kluft, R. P., Steinberg, M., & Spitzer, R. L. (1988). DSM-III-R revisions in the dissociative disorders: An exploration of their derivation and rationale. Dissociation: Progress in the Dissociative Disorders, 1(1), 39-46 Lazrove, S., & Fine, C. G. (1996). The use of EMDR in patients with Dissociative Identity Disorder. Dissociation: Progress in the Dissociative Disorders, 9(4), 289-299 Liotti, G. (1992). Disorganized/disoriented attachment in the etiology of the dissociative disorders. Dissociation, 5(4), 196-204. Liotti, G. (1999a). Understanding the dissociative processes: The contribution of attachment theory. Psychoanalytic Inquiry Special Issue: Attachment Research and Psychoanalysis, 19(5), 757-783 Liotti, G. (1999b).Disorganization of attachment as a model for understanding dissociative pathology. In Solomon, J. & George, C., Attachment disorganization, New York: Guilford Press Loewenstein, R. J. (1994). Diagnosis, epidemiology, clinical course, treatment, and cost effectiveness of treatment of dissociative disorders and MPD: Report submitted to the Clinical Administration Task Force on Health Care Financing Reform. Dissociation, 7, 3-11 Maldonado, J. R., Butler, L. D., & Spiegel, D. (2002). Treatments for dissociative disorders. In A Guide To Treatments That Work, 2nd Edition. New York: Oxford University Press Martinez-Taboas, A., Guillermo, B. (2000). Dissociation, psychopathology, and abusive experiences in a nonclinical Latino university student group. Cultural Diversity and Ethnic Minority Psychology, 6, 32-41 Metcalfe, J., Jacobs, W.J. (1996). A "hot-system/cool-system" view of memory under stress. PTSD Research Quarterly, 7, 1-3 Nash, M. R., Hulsey, T. L., Sexton, M. C., Harralson, T. L., & Lambert, W. (1993). Long-term sequelae of childhood sexual abuse, perceived family environment, psychopathology, and dissociation. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 61, 276-283. Ogawa, J. R., Sroufe, A., Weinfield, N., Carlson, E. A., & Egeland, B. (1997). Development of the fragmented self: Longitudinal study of dissociative symptomatology in a nonclinical sample. Development and Psychopathology, 9, 855-879. Pascuzzi, R. M., & Weber, M. C. (1997). Conversion disorders, malingering, and dissociative disorders. In Current Diagnosis (Vol. 9). Philadelphia: W. B. Saunders Co. Putnam, F. W. (1985). Dissociation as a response to extreme trauma. In R. P. Kluft (Ed.), Childhood antecedents of multiple personality (pp. 63-97). Washington, DC: American Psychiatric Press. Rauch, S. L., van der Kolk, Bessel, A., Fisler, R.E., Alpert, N.M., Orr, S.P., Savage, C.R., Fischman, A.J., Jenike, M. A., Pitman, R.K. (1996). A symptom provocation study of posttraumatic stress disorder using positron emission tomography and script driven imagery. Archives of General Psychiatry, 53, 380-387. Rauschenberger, S. L., & Lynn, S. J. (1995). Fantasy proneness, DSM-III-R axis I psychopathology, and dissociation. Journal of Abnormal Psychology, 104, 373-380. Saxe, G. N., van der Kolk, A. B., Berkowitz, R., Chinman, T., Hall, K., Lieberg, G., & Schwartz, J. (1993). Dissociative disorders in psychiatric inpatients. American Journal of Psychiatry, 150, 1037-1043. Siegel, P. F. (2003). Dissociation and the question of history: What, precisely, are the facts? Psychodynamic Psychology, 20, 67-83. Simeon, D., Guralnik, O., Knuntelska, M. & Schmeidler, J. (2002). Personality factors associated with dissociation: Temperament, defenses, and cognitive schemata. American Journal of Psychiatry, 159(3), 489-491. Simeon, D., Guralnik, O., & Schmeidler, J. (2001). Development of a depersonalization severity scale. Journal of Traumatic Stress, 14(2), 341-349. Simeon, D., Guralnik, O., Schmeidler, J., & Knutelska, M. (2001). The role of childhood interpersonal trauma in Depersonalization Disorder. American Journal of Psychiatry, 158(7), 1027-1033. Simeon, D., Guralnik, O., Gross, S., Stein, M. B., Schmeidler, J., & Hollander, E. (1998). The detection and measurement of depersonalization disorder. The Journal of Nervous and Mental Disease, 186(9), 536-542. Spiegel, D., & Cardena, E. (1991). Disintegrated experience: The dissociative disorders revisited. Journal of Abnormal Psychology, 100, 366-378. Steinberg, M. (1994a). Interviewer’s guide to the Structured Clinical Interview for DSM-IV Dissociative Disorders – Revised (SCID-D-R) (2nd ed.). Washington, DC: American Psychiatric Press. Steinberg, M., Cicchetti, D., Buchanan, J., Hall, P., & Rounsaville, B. (1993). Clinical assessment of dissociative symptoms and disorders: The Structured Interview for DSM-IV Dissociative Disorders (SCID-D). Dissociation: Progress in the Dissociative Disorders, 61(1), 108-120. Steinberg, M., Rounsaville, B., & Cicchetti, D. V. (1990). The Structured Clinical Interview for DSM-III-R Dissociative Disorders: Preliminary report on a new diagnostic instrument. American Journal of Psychiatry, 147(1), 76-82. Steinberg, M, & Steinberg, A. (1995). Using the SCID-D to assess Dissociative Identity Disorder in adolescents: Three case studies. Bulletin of the Menninger Clinic, 59(2), 221-231. West, M., Adam, K., Spreng, S., & Rose. S. (2001). Attachment disorganization and dissociative symptoms in clinically treated adolescents. Canadian Journal of Psychiatry, 46(7), 627-631. |
