header
facebook icontwitterrss-logoyoutube-logo
 
 
home header

נראה לי שהילד שלי מתנתק אבל ניתנו לו אבחנות רבות:


הפרעת התנהגות (הפרעת קונדקט - הפרעה מעורבת של התנהגות ורגשות), הפרעות קשב והיפראקטיביות ואפילו הפרעה בי-פולרית (מאנית-דפסרסיבית). מה עלי לעשות? האם עלי להמשיך לברר הלאה?

אנשי-מקצוע רבים בתחום הבריאות ובריאות-הנפש לא קיבלו הכשרה מספקת בתחום הטראומה והדיסוציאציה. כתוצאה מכך, זיהוי של טראומה והשפעותיה, כולל אפיונים דיסוציאטיביים, אינם נלקחים בחשבון באבחונים של בעיות בתקופת הילדות. רופאים ובעלי מקצוע קליניים אחרים עלולים להתמקד על ההתנהגות הברורה והמוכרת ביותר במקום להסתכל על התמונה הכוללת של ילד שעבר טראומה.

למשל, בעל-המקצוע עשוי לתאר את הילד כבעל בעיה ידועה יותר, כגון הפרעת-קשב/היפראקטיביות בגלל שהוא מראה בעיות בקשב. [למידע נוסף בעברית על הפרעות קשב (ADHD) לחצו כאן]. ילד יכול גם להיות מאובחן כסובל מהפרעה מרדנית מתנגדת בגלל התפרצויות של כעס בלתי-נשלט. [למידע בעברית על הפרעה זו לחצו כאן. אם ילד מתבגר וממשיך להתפרץ ולהראות התנהגויות אגרסיביות והרסניות הוא עשוי לקבל אבחנה של הפרעת התנהגות Conduct Disorder . למידע נוסף באנגלית על הפרעה זו לחצו כאן.

ילד עם קשיים בזיכרון ולמידה (ראה שאלה 3 סעיפים 14,18,19) עלול לקבל אבחנה של הפרעת-למידה או הפרעת-שפה. התנודות בהתנהגות, רגשות, וחשיבה של ילדים (ראה שאלה 3) עלולות להתפרש כבעיות במצב-רוח או בעיות הסתגלות שקשורות לשינויים בסביבה.

אם ילדים שעברו טראומה מראים שינויים קיצוניים בהתנהגות, ברגשות, ובחשיבה, הם עלולים לקבל אבחנה מוטעית של הפרעה בי-פולארית. הפרעה בי-פולארית אכן כוללת שינויים בהתנהגות ומצב-רוח, אבל שינויים אלה לא נוטים להתרחש בתכיפות הגבוהה של השינויים הנצפים אצל ילדים דיסוציאטיביים (למשל, שינויים תכופים במהלך אותו היום). הבדל חשוב נוסף הוא שבהפרעה בי-פולארית אין חסימה של מודעות, רגשות, או זיכרונות (אמנזיה) כפי שרואים בהפרעות דיסוציאטיביות. למידע נוסף על הפרעה דו-קוטבית לחצו כאן.

יכולה להיות סיבה נוספת לכך שילדים מקבלים אבחנות אחרות כשהם מראים סימנים דיסוציאטיביים. אפילו אנשי-מקצוע קליניים לא אוהבים לחשוב על ילדים כנפגעים. קל יותר לדבר על ילד ככועס או מרדני (הפרעה מרדנית מתנגדת) או תוקפני (הפרעת התנהגות) או כמגיב לכאב של טיפולים רפואיים חמורים, מאשר לדבר (או לחשוב) על ילדים ככאלה שחווים טראומה או סובלים מהפרעה דיסוציאטיבית.

באופן טבעי, גם הורים מעדיפים שלא לחשוב על אפשרות של טראומה ועל השפעתה על ילדיהם. הורים עשויים להעדיף לחשוב שמה שקרה לא היה כל כך נורא, או להאמין שהילד היה צעיר מדי בעת התרחשות הטראומה מכדי לזכור מה קרה ולפיכך האירוע אינו יכול להשפיע עליו בהווה. הורים אחרים עשויים לחשוב שהאירוע אירע מזמן ולפיכך עדיף להניח לו. למרבה הצער, גם אם טראומה אינה זכורה באופן מודע היא עדין יכולה להשפיע על מצב-רוחו והתנהגותו של הילד באופן משמעותי- הטראומה עשויה להיות "מוחזקת" בנפשו של הילד ומורגשת בתוך גופו.

זה לא יוצא דופן שהורים אומנים או מאמצים מקבלים מידע לא מושלם על ההיסטוריה של הילד, ולפיכך הם עלולים לא לדעת ולא לדווח על טראומה בעבר של הילד בעת אבחון. אם הטראומה מזוהה, הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה להיות מאובחנת אצל הילד אבל תפקידה של הדיסוציאציה, המופיעה לעיתים במקביל להפרעה זו, עלולה להיות ממוזערת או שלא להילקח בחשבון כלל. (למידע נוסף על הפרעת דחק פוסט טראומטית, לחצו כאן.

חשוב מאוד שתדווחו לרופא או לבעל-המקצוע בבריאות הנפש שמטפל בילדכם על כל טראומה שהילד עבר, אפילו כשהיה תינוק (ראה שאלה מס' 2). חשוב לדווח לרופא או המטפל על התנהגויות מוזרות או יוצאות דופן, ובמיוחד על שינויי התנהגות (ראה שאלה מס' 3) שראית אצל ילדך.

אם ילד דיסוציאטיבי מקבל אבחנה לא נכונה, הוא לא יקבל את הטיפול הדרוש. טיפול להפרעות-קשב המופיעות כחלק מהפרעה דיסוציאטיבית הינו שונה מאד מהטיפול להפרעות-קשב על רקע הפרעת-קשב/היפראקטיביות. אבחנה נכונה הינה חיונית להבטחת טיפול נכון ולהחלמה של הילד.

* אם את/ה מרגיש/ה שהאבחנה שילדך קיבל אינה נכונה, רשותך להציב שאלות לגבי האבחנה ולבקש חוות דעת נוספת.

* אם הטיפול שילדך מקבל אינו עוזר, רשותך לבקש מבעל-המקצוע לשקול אפשרויות אבחוניות שונות, כגון דיסוציאציה.

* למרבה הצער, ילדים דיסוציאטיביים רבים מקבלים אבחנות מרובות ומטופלים במגוון תרופות וטיפולים לא מוצלחים במשך שנים לפני שהדיסוציאציה שלהם מאובחנת ומטופלת כראוי!

ישנן מדדים שיכולים לסייע לבעלי-המקצוע בתהליך האבחון. ראיונות, תצפיות מובנות, לקיחת היסטוריה (אנמנזה), ויצירת קשר עם מקורות חיצוניים למשפחה (בית-הספר, גן, רופא) גם כן יכולים לעזור בזיהוי דיסוציאציה בקרב ילדים. יתכן שכדאי יהיה לשאול את הרופא או המטפל על המדדים הבאים:

*Children's Dissociative Experiences Scale and Posttraumatic Symptom Inventory [CDES/PTSI], (Stolbach and colleagues, 1997).
*Adolescent Dissociative Experiences Scale, version 2 [A-DES, II], (Armstrong and colleagues).
*Adolescent Multi-Dimensional Inventory of Dissociation [A-MID], (Dell).
*Child Dissociative Checklist [CDC-III], (Putnam and colleagues).
אתם כאן: Home RSS שאלות נפוצות של הורים נראה לי שהילד שלי מתנתק אבל ניתנו לו אבחנות רבות: